מ', גבר בשנות ה-50 לחייו, הגיע אליי בהמלצת מכרה משותפת.

הוא מנהל עסק עצמאי ומרגיש שהעסק, מרוויח ככל שיהיה, אינו מנוהל נכון. הוא ביקש שאעזור לו  "לעשות סדר".

בפגישותינו הראשונות שמתחי לב לנטייתו להתפזר . הנטייה הזו הקשתה עליו, וגם עליי, להבין מה הוא באמת מבקש.

מניסיוני אני יודעת שלכל מתאמן הקצב שלו לראות ולהבין את הדברים שצריך ע"מ לחולל שינוי בחייו. בינתיים התקדמנו בתהליך כאשר נושא המיקוד תמיד נמצא שם ואנחנו מתייחסים אליו כל פעם מכיוון אחר, בהתאם למה שמ' מביא איתו למפגשים.

ואכן, בשלב כתיבת החזון, התגלתה למ' ולי התמונה המיטבית של חייו כפי שהוא רואה אותם בשנים הקרובות.

בניגוד לנטייתו הטבעית של מ' ולבקשתי, הוא כתב את חזונו לפרטי פרטים, כך שלבסוף עמדה לנגד עיניו תמונה מפורטת שכללה כל נדבך בחייו .

בפגישות שהתקיימו מאז שמתי לב שמ' העלה הילוך בעבודה הביתית שלוקח על עצמו ושמבצע את מה שמתחייב אליו בהצלחה. שיקפתי לו את תחושתי באחד מהמפגשים שלנו ושאלתי אם גם הוא שותף לה ואם מצליח לשים את האצבע על מה, בו, איפשר את השינוי הזה .

מ' אמר שמאז שיש לו תמונה בראש של המקום אליו הוא מכוון ומתכוון להגיע, בכל פעם שנמצא בצומת שבה צריך לקבל החלטה כיצד לנהוג, הוא בודק מה יקדם אותו אל עבר אותה מטרה.

כשברור לנו לאן אנחנו מכוונים להגיע וכשהיעד מרגש אותנו, באמת, כל השאר מתיישר.

זה לא אומר שהדרך לשם קלה ונטולת אתגרים. לרוב, ההיפך יהיה הנכון. אך למיקוד יש כח מפקס – הוא עוזר לנו לכוון את הספוט על מה שחשוב ולהתעלם מרעשי הרקע.

יש פתגם גרמני שמסכם זאת בדיוק:

 "הדבר המרכזי הוא לשמור את הדבר המרכזי כדבר המרכזי" :)