ט' הגיעה לפגישת ההיכרות שלנו סוערת וביקשה שאעזור לה לקדם את הכניסה לביתה, שנמצא בתהליכי בנייה, בצורה הכי מהירה והכי פחות מורטת עצבים. היא סיפרה על התהליך הארוך שממאן להסתיים, על הקשיים שהיו ועל אלו שבדרך ועל תחושת התסכול והשבר שהולכות איתה כבר חודשים ארוכים.
אני בכלל לא הייתי בטוחה שאני האדם לעזור לה ולכן הסברתי לה מהו תהליך האימון והדגשתי שלא מדובר בתהליך בו אני נותנת עצות או "טיפים". הצעתי לה אלטרנטיבות שיוכלו לעזור לה להשיג את שביקשה. אך היא, כבר אז מבלי שעוד הכרנו, ישבה מולי והצהירה: "לא, זה מה שאני צריכה! אני רוצה להתחיל את התהליך איתך".
עוד לפני שצללנו פנימה וגילינו אינספור עוצמות שלה, ט' גילתה לי אז, במפגש ההוא, שתיים מאוד משמעותיות – האינטואיציה החזקה שלה והידיעה שלה מה נכון עבורה.
ומאז גילינו עוד עוצמות ואת ערכיה ובכל שלב ניכרה הרצינות שלה והרצון שלה להעמיק גם אם לא תמיד הבינה את הדברים עד הסוף. ואולי דווקא המקום הזה, של הלמידה ושל שהייה בטריטוריה חדשה ולא מוכרת , יצר אצלה דיוק נפלא וחיבור לעצמה ולמה שבאמת חשוב לה שיהיה בחייה.
העבודה עם ט' הזכירה לי ציטוט של אושו שקראתי פעם:
" אין שום קול – זו פשוט דממה פנימית. אך אם נשתמש במילים 'דממה פנימית', אי אפשר יהיה לתפוס את הרעיון שקיימת השראה מסוימת, או שקיים כיוון מסוים שמצביעים אליו. לכן משתמשים במילים ' הקול הפנימי' ".
אני מאמינה גדולה בכך שבתוך כל תהליך אימוני יושבים שני "מומחי תוכן" – המאמן שמומחה לתהליך והמתאמן שמומחה לעצמו. תהליך אימוני טוב יהיה כזה שיעזור למתאמן להתחבר מחדש או קצת יותר לעצמו, לקול הפנימי שישנו בו ולאומץ להקשיב לו ואולי אפילו להיות איתו בדיאלוג.
